Berakhoth
Daf 29a
משנה: תְּפִילַּת הַשַּׁחַר עַד חַצּוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִילַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד פְּלָג הַמִּנְחָה. תְּפִילַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע. וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם.
Traduction
La prière du matin se dit jusqu’à midi; jusqu’à la quatrième heure (dix heures), d’après R. Yehouda; celle de l’après-midi, jusqu’au soir; d’après R. Yehuda, jusqu’à la moitié des vêpres seulement (267)En supposant que la journée et la nuit soient égales, c'est-à-dire de douze heures chacune, les vêpres commenceraient à deux heures et demie du soir: on pourrait donc, selon R. Yehouda, dire les vêpres jusqu'à quatre heures moins un quart, et à partir de là commencerait le moment de la prière du soir.. La prière du soir n’a pas d’heure fixe (elle se dit pendant toute la nuit); quant aux prières additionnelles (des Shabats et jours de fête), on peut les réciter toute la journée.
Pnei Moshe non traduit
מתני' תפלת השחר עד חצות. שכן תמיד של שחר קרב עד חצות לרבנן ולר' יהודה אינו קרב אלא עד ד' שעות ביום והיינו עד סוף שעה רביעית שהוא שליש היום בזמן שהיום י''ב שעות וכן הלילה ואותן שעות נקראו שעות זמניות וכן זמנה לעולם עד סוף שליש היום לפי ערך הימים כדאמרינן לעיל בפ''ק גבי ק''ש והלכה כר' יהודה:
תפלת המנחה עד הערב. שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב ור' יהודה סבר שקרב והולך עד פלג המנחה ופלג המנחה היא שעה ורביע קודם הלילה מפני שזמן מנחה קטנה מתחיל מתשעה שעות ומחצה שהם שתי שעות ומחצה קודם הלילה ופסק הלכה בזה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עבידו הרוצה לעשות כדברי חכמים ולהתפלל תפלת המנחה עד הערב יעשה ואם בא לעשות כדברי ר' יהודה שלא להתפלל מנחה אלא עד שעה ורביע קודם הלילה עושה ומשם ואילך יכול להתפלל ערבית ובלבד שלא יעשה פעם כך ופעם כך אלא לעולם יעשה כחד מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כדברי ר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר ששוב לא יתפלל מנחה באותה שעה:
תפלת הערב אין לה קבע. שזמנה כל הלילה והא דנקט בלישניה אין לה קבע ולא קתני זמנה כל הלילה לאשמועינן דתפלת ערבית רשות לפי שהיא כנגד הקרבת איברים ופדרים שקריבין כל הלילה והנך רשות נינהו שכיון שנזרק הדם נרצה הקרבן ואע''פ שנטמאו האברים ופדרים או שאבדו אינו מעכב ומיהו האידנא קבלוה עליהם לתפילת ערבית בחובה:
ושל מוספין כל היום. אם אחרה אחר שבע סעות יצא אבל נקרא פושע וכן הלכה:
מַה טַעַם דְּרִבִּי יוּדָה מִשֻּׁם מַה מוֹעִיל הוּא שֶׁהוּא טוֹבֵל שֶׁאִם שֵׁם לְטוּמְאָה קַלָּה אֵצֶל טוּמְאָה חֲמוּרָה. מַה נָפַק מִבֵּינֵיהוֹן רָאָה קֶרִי אִין תֵּימַר מַה מוֹעִיל שֶׁהוּא טוֹבֵל מוֹעִיל הוּא הֲוֵי לֵית טַעֲמֵיהּ 29a דְּלָא מִשּׁוּם שֶׁאֵין שֵׁם לְטוּמְאָה קַלָּה אֵצֶל טוּמְאָה חֲמוּרָה.
Traduction
Or, R. Juda base son avis (265)Cf. (Yoma 3, 3). sur l’un de ces 2 motifs: ou parce qu’en ce cas il est sans profit de se baigner (en raison de l’état général d’impureté), ou parce qu’on ne tient pas compte d’une impureté secondaire, par rapport à une impureté supérieure (contemporaine); entre ces 2 motifs, il y a une différence pratique s’il survient un flux accidentel avant la gonorrhée, car alors le premier motif, celui de l’utilité du bain, est applicable (et l’on peut remédier à l’impureté accidentelle), tandis que d’après le second motif, celui de ne pas tenir compte d’une impureté secondaire en présence d’une autre plus grave, il ne faut pas de bain (donc, le 2ème motif l’emporte).
Pnei Moshe non traduit
משום מה מועיל הוא שהוא טובל שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. כלומר מה דהוה מספקא לן בטעמיה אם הוא משום דמה מועיל לו שהוא טובל עכשיו והרי טומאת זיבה עליו או דלאו היינו טעמיה אלא משום שאין שם לטומאה קלה לחול עליו אצל טומאה חמורה ולא חיילא עליו טומאה קלה כלל:
מה נפק מביניהון. ומאי בינייהו בין הני טעמי:
ראה קרי. כלומר אם ראה קרי מקודם שבא עליו טומאת זיבה איכא בינייהו:
אין תימר מה מועיל שהוא טובל מועיל הוא. אי תימא דטעמיה משום מה מועיל הוא הרי הכא דטומאת קרי קדמה מועיל הוא דמעיקרא בר טבילה הוה ותו לא אתי טומאת זיבה לאפקועי טבילה מיניה והיה צריך לטבילה אף לר' יהודה ואי נימא דטעמיה הוי משום שאין שם טומאה קלה לחול עליו כלל במקום שיש עליו טומאה חמורה א''כ אינו צריך טבילה כלל לטומאה קלה וכדפרישית:
הוי לית טעמיה דלא משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. האי דלא כמו אלא הוא כדרך לשון הש''ס הזה בכל דוכתי דאיכא כה''ג. כלומר על כרחך טעמיה דר' יהודה איפשיטא לן מההיא דהמשמשת שראתה נדה דההיא נמי מעיקרא בת טבילה היתה ואפ''ה פוטר בה ר' יהודה א''כ לית טעמיה משום מה מועיל אלא דטעמיה משום שאין מקום לטומאה קלה לחול עליו כלל אצל טומאה חמורה וא''צ טבילה מדינא לר' יהודה וכדאמרן:
עַד כְּדוֹן כְּשֶׁבָּאָת לוֹ טוּמְאָה קַלָּה בְּסוֹף. אֲפִילוּ בָּאָת לוֹ טוּמְאָה חֲמוּרָה בְסוֹף. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הֲדָא וְהַמְּשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה צְרִיכָה טְבִילָה וְרִבִּי יוּדָה פּוֹטֵר. הֲדָא אָֽמְרָה הִיא הֲדָא הִיא הֲדָא.
Traduction
On sait maintenant l’avis de R. Juda si l’impureté secondaire survient à la fin (en 2ème lieu); mais quel sera son avis si l’impureté grave survient à la fin, alors qu’on pourrait remédier à la première? On peut répondre à cela qu’il est dit: ''et si une femme, pendant la cohabitation, s’aperçoit être menstruée, elle devra se baigner; R. Juda en dispense''. -C’est que, selon lui, il n’y a pas de distinction entre la gonorrhée et les menstrues (pour l’une et l’autre, si l’impureté grave arrive à la fin, la dispense du bain est maintenue). (266)Traduit par feu Z., un rabbin qui a désiré garder l'anonymat. Il nous a aussi aidé à réviser les premiers chapitres de ce travail.
Pnei Moshe non traduit
עד כדון כשבאת לו טומאה קלה בסוף. השתא מסיק לה לעיקר הבעיא וכלומר דאף ע''ג דטעמיה דר' יהודה איפשיטא לן מההיא דהמשמשת מ''מ איכא לספוקי במילתיה דשמא לא קאמר דאין שם לטומאה קלה לחול במקום החמורה אלא דוקא אם בתחלה באת לו הטומאה חמורה וטומאה קלה באת לו בסוף כדינא דרישא דמתני' זב שראה קרי:
אפי' באת לו טומאה חמורה בסוף. אס אפי' בכה''ג דנקט בריש הבעיא בעל קרי שראה זוב שבאת לו טומאה חמורה בסוף נימא נמי דאין שם טומאה קלה כלל אצל טומאה חמורה ואע''ג דקדמה והאי מילתיה לא הוי פשיטא ליה לבעל הבעיא מההיא דהמשמשת ואף דהתם נמי טומאה חמורה לבסוף באת לה משום דקס''ד דשאני זב מנדה ומשום דהא עיקר טעמא דתקנת עזרא בטבילה לבעלי קריין בשביל אנשים הויא שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו כדאמר לעיל בריש הלכה ד' וא''כ אפשר דבזב שקדמו קרי מודה ר' יהודה דצריך טבילה הואיל דהטומאה חמורה לבסוף הוא דבאת לו וחלה עליו טומאה קלה מעיקרא להצריכו טבילה. ופשיט ליה הש''ס נישמעינה מן הדא המשמשת וכו'. כלומר לא כדקס''ד לחלק בין נדה לזב דהא מיהת תקנת עזרא אף על הנשים היתה והמשמשת צריכה טבילה משום ק''ש ותפלה וברכות וטעמא דכשהן מוכרחות לטבול אף הן ימנעו בעליהן מלהיות מצוין אצליהן ואפ''ה קאמר בה ר' יהודה דפטורה מן הטבילה:
הדא אמרה היא הדא היא הדא. היינו המשמשת שראתה נדה והיינו בעל קרי שראה זוב דדין אחד להם דאין שם לטומאה קלה לחול אצל טומאה חמורה ואפי' החמורה היא לבסוף ובין באנשים ובין בנשים א''צ טבילה מדינא לר' יהודה:
הדרן עלך מי שמתו
Berakhoth
Daf 29b
הלכה: כְּתִיב לְאַהֲבָה אֶת י֨י אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדּוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם וְכִי יֵשׁ 29b עֲבוֹדָה בְּלֵב. וְאֵי זוּ זוּ תְפִילָּה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵיהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁזְבִנֵּךְ. וְכִי יֵשׁ פּוּלְחָן בְּבָבֶל. וְאֵי זוּ זוּ תְפִילָּה.
Traduction
Il est écrit (Dt 11, 13): Aimer l’Eternel votre Dieu et le servir de tout votre cœur; ce service de cœur n’est autre que la prière, ainsi qu’il est écrit encore: Le Dieu que tu sers certainement le délivrera (Dn 6, 17). Or, il n’y avait point de culte organisé à Babel; il s’agit donc uniquement de la prière amida.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב לאהבה וגו'. שינה הכתוב מפ' הראשונה ולעבדו ללמד על התפילה:
וכי יש עבודה בלב וכו'. ברייתא היא בספרי פ' עקב:
יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת פִּרֵשׁ בְּדָנִיֵּאל וְזִמְנִין תְּלָתָא בְיוֹמָא הוּא בֵּרַךְ עַל בִּרְכוֹהִי וְגוֹמֵר. יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל לְכָל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכַוִּין פְּתִיחִין לֵיהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֵם. יָכוֹל מִשֶּׁבָּאוּ לַגּוֹלָה כֵן תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל קְבֵל דִּי הֲוָה עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָא. יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל שְׁלָשְׁתָּן בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה. כְּבַר פִּירֵשׁ דָּוִד עֶרֶב וָבוֹקֶר וְצָהֳרַיִם. יָכוֹל יְהֵא מַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ וְיִתְפַּלֵּל. פִּירֵשׁ בְּחַנָּה וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. יָכוֹל יְהֵא מְהַרְהֵר בְּלֵב. תַּלְמוּד לוֹמַר רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת. הָא כֵיצַד מַרְחִישׁ בְּשִׂפְתוֹתָיו.
Traduction
On ne peut admettre que ces prières se disent en même temps (268)Tossefta, ch. 3., car il est dit formellement: Trois fois par jour il s’agenouillait (ibid., 11). On ne peut non plus (pour faire ses prières) se tourner du côté que l’on veut, car il nous est enseigné par Daniel qu’il se trouvait trois ouvertures dans sa chambre du côté de Jérusalem. Est-ce à dire que ceci ne fut institué qu’à partir de l’exil? On ne peut l’admettre, d’après ces paroles du texte: Comme il l’avait fait précédemment (ibid.); et par David nous apprenons qu’il y avait toujours des heures fixes pour la prière: Le soir, le matin et à midi, je prie et je soupire il entend ma voix (Ps 55, 18). Par Anna nous apprenons qu’il ne faut pas trop élever la voix: Anna parlait dans son cœur (1S 1, 13); il ne faut pas non plus réduire (la prière) à une simple méditation, car il est écrit: Ses lèvres s’agitaient (ibid). Comment faire alors? Parler des lèvres.
Pnei Moshe non traduit
יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת. תוספתא פ''ג:
יכול משבאו לגולה. התחיל לנהוג כן ולא מקודם:
בכל שעה שירצה. דלא למדנו מדניאל אלא שלא יתפלל כל שלשתן רצופות זא''ז וזמן קבוע לכל אחת מנין כבר פי' דוד וכו':
מרחיש בשפתותיו. ומשמיע לאזניו בלחש:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מִן הַפָּסוּק הַזֶּה אַתְּ לָמֵד אַרְבָּעָה דְּבָרִים. וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. מִיכַּן שֶׁהַתְּפִילָּה צְרִיכָה כַּוָּנָה. רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת. מִיכַּן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַרְחִישׁ בִּשְׂפָתָיו. וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמַע. מִיכַּן שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם מַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ וְיִתְפַּלֵּל. וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכּוֹרָה. מִיכַּן שֶׁהַשִׁכּוֹר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל.
Traduction
R. Josué bar-Hanina dit: Ce verset nous enseigne quatre choses: Anna parlait à son cœur: donc la prière exige l’attention; ses lèvres étaient agitées: il faut donc parler la prière; on n’entendait pas sa voix; on ne doit donc pas trop élever la voix; Elie la prit pour une femme ivre: ces dernières paroles prouvent qu’il est défendu de faire ses prières lorsqu’on est en état d’ivresse
Pnei Moshe non traduit
על לבה. בכוונת לבה:
מִילְתָא דְּחָנָן בַּר בָּא פְלִיגָא דְּחָנָן בַּר בָּא אָמַר לַחֲבֵרָיָא נֵימוֹר לְכוֹן מִילְתָא טָבָא דְחָמִית לְרַב עֲבִיד וְאַמְרִיתָהּ קוֹמֵי שְׁמוּאֵל וְקָם וְנָשַׁק עַל פּוּמִי. בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹחֵחַ. בָּא לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם זוֹקֵף. שְׁמוּאֵל אָמַר אֲנִי אֲמָרִית טַעֲמָא י֨י זוֹקֵף כְּפוּפִים. אָמַר רִבִּי אַמִּי לֹא מִסְתַּבְּרָא אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁמִי נִיחַת הוּא. אָמַר רִבִּי אָבוּן אִלּוּ הֲוָא כְתִיב בִּשְׁמִי נִיחַת הוּא יֵאוּת. לֵית כְּתִיב אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁמִי נִיחַת הוּא. קוֹדֶם עַד שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם כְּבָר נִיחַת הוּא.
Traduction
. Il y a discussion au sujet du fait de Hanna bar-Aba, qui disait à ses condisciples: Je vais vous raconter une chose que j’ai vu faire par Rabe, que j’ai dite en présence de Samuel, lequel (comme marque de satisfaction) m’a embrassé sur la bouche (la voici): En disant: ''Loué sois-tu'', on se courbe; arrivé au mot Eternel, on se redresse (269)Voir ci-dessus, (1,8); et Samuel a ajouté: Je puis donner le motif de cette habitude: c’est qu’il est écrit: Dieu redresse ceux qui sont courbés (Ps 145, 12). Je ne puis admettre cela, dit R. Ami, car n’est-il pas écrit: Il est humilié devant mon nom (Ml 2, 5)? Cette observation serait juste, réplique R. Abin, s’il était écrit: Il est humilié ''par'' mon nom; mais il y a bien: ''devant'' mon nom; c’est-à-dire: avant d’avoir prononcé mon nom il est humilié (là on se courbe).
Pnei Moshe non traduit
מילתיה דחנן בר אבא פליגא. האי לאו הכא הוא דאיתמר ולא שייכא אדלעיל ובפ''ק בהלכה ד' איתמר הכי אהא דדריש התם מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך שאף בהזכרת השם צריך שיהא ראשו כפוף ועלה קאמר מילתיה דחנן בר בא פליגא וכו' עד כבר ניחת הוא ואיידי דאיירי הכא בדיני דתפלה מייתי לה כמו דאיתמר התם כדרך הש''ס הזה:
רִבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא מַצְלֵי בְקָלָא. רִבִּי יוֹנָה כַּד הֲוָא מַצְלֵי בִּכְנִישְׁתָּא הֲוָה מַצְלֵי בִלְחִישָׁה. כַּד הֲוָה מַצְלֵי בְּבֵיתָא הֲוָה מַצְלֵי בְקָלָא עַד דְּיַלְפוּן בְּנֵי בֵיתֵיהּ צְלוּתָא מִינֵּיהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא וּבְנֵיהּ בֵּיתֵיהּ דְּאַבָּא יָֽלְפָא צְלוּתָא מִינֵּיהּ.
Traduction
R. Aba bar-Zabdi priait à haute voix. R. Jona, dans la synagogue, priait à voix basse; mais, lorsqu’il faisait la prière chez lui, il la disait à haute voix, afin que les membres de sa famille apprissent leurs prières par lui: en effet, ajoute R. Hanna, ils apprirent leurs prières par la récitation de mon père (R. Jona).
Pnei Moshe non traduit
מצלי בקלא. כשהיה מתפלל בינו לבין עצמו כדר' יונה:
ובני ביתיה דאבא. כלומר כך היה נוהג ג''כ אבא שילמדו בני ביתו התפילה ממנו:
מֵאֵיכַן לָמְדוּ גֹ תְּפִילּוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר כְּנֶגֶד גֹ פְּעָמִים שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה עַל הַבְּרִיּוֹת. בְּשַׁחַר צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ י֨י אלדי ואלדי אֲבוֹתַי שֶׁהוֹצֵאתָנִי מֵאֲפֵילָה לְאוֹרָה. בְּמִנְחָה צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ י֨י אלדי ואלדי אֲבוֹתַי כְּשֵׁם שֶׁזְּכִיתָנִי לִרְאוֹת הַחַמָּה בְמִזְרָח כַּךְ זָכִיתִי לִרְאוֹת בְּמַעֲרָב. בָּעֶרֶב צָרִיךְ לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ י֨י אלדי ואלדי אֲבוֹתַי כְּשֵׁם שֶׁהָיִיתִי בָּאֲפֵילָה וְהוֹצֵאתָנִי לְאוֹרָה כַּךְ תּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵילָה לְאוֹרָה.
Traduction
D’où ont-ils (les anciens) appris les trois prières? R. Shemuel bar-Nachmani dit: Elles sont établies par rapport aux trois modifications qui se succèdent tous les jours pour les créatures; ainsi, le matin, on doit dire: ''Je te rends grâces, Eternel mon Dieu et Dieu de mes pères, de ce que tu m’as fait sortir des ténèbres (de la nuit) à la lumière (du jour).'' L’après-midi on doit dire: ''Je te rends grâces, Eternel mon Dieu et Dieu de mes pères, de ce que tu m’as permis de voir le soleil au couchant comme au levant''. Le soir, on doit dire: ''Qu’il te soit agréable, Eternel mon Dieu et Dieu de mes pères, de me faire sortir des ténèbres à la lumière comme tu me l’as déjà fait.''
Pnei Moshe non traduit
מאיכן למדו. דוד ודניאל מהיכן למדו לג' תפלות:
כך תזכינו לראות במערב. כן צריך להיות:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר תְּפִילּוֹת מֵאָבוֹת לִמְּדוּם. תְּפִילַּת הַשַּׁחַר מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבּוֹקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי י֨י. וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְפִילָּה כְּמָה דְתֵימַר וַיַּעֲמוֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה מִיִּצְחָק אָבִינוּ. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְפִלָּה. כְּמָה דְתֵימַר תְּפִילָּה לֶעָנִי כִי יַעֲטוֹף וְלִפְנֵי י֨י יִשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹ. תְּפִילַּת הָעֶרֶב מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם. וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְפִילָּה כְּמָה דְתֵימַר יִפְגְּעוּ נָא בַּי֨י צְבָאוֹת. וְאוֹמֵר אַל תִּשָּׂא בַּעֲדָם רִינָּה וּתְפִילָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי.
Traduction
R. Yéhoshoua ben-Levi dit: Ils les ont apprises (les trois prières) par les patriarches; celle du matin par Abraham: Abraham se leva le matin (et se dirigea), vers l’endroit où il s’était tenu la veille devant Dieu (Gn 19, 27); or, le mot se tenir (AMAD) signifie prier, comme il est dit: Phinéas se tint vaya’amod et pria (Ps 106, 30). La prière de l’après-midi nous vient d’Isaac: Isaac sortit prier (lasouach) dans les champs (Gn 24, 63); ce terme lasouach signifie prier; ainsi (Ps 102, 1) il est dit: Prière de l’affligé qui est éperdu et qui répand sa plainte (sihav) devant l’Eternel. Quant à la prière du soir, elle nous vient de Jacob: Il arriva (vayifga) dans un endroit et y passa la nuit. Ce mot vayifga signifie prier (271)''V. Sifri, section Waethhanan, ch. 26; Rabba sur (Nb ch. 2).'', comme dans ce mot qu’ils prient (yifgueou) donc le Dieu sabaoth (Jr 27, 18), et encore (ibid. 7, 16): ne me prie pas (veal tifga bi.).
וְרַבָּנָן אָֽמְרוּ תְּפִילּוֹת מִתְּמִידִין גָּֽמְרוּ. תְּפִילַּת הַשַּׁחַר מִתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר. אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר. תְּפִילַּת הַמִּנְחָה מִתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. תְּפִילַּת הָעֶרֶב לֹא מָֽצְאוּ בַּמֶּה לִתְלוֹתָהּ וְשָׁנוּ אוֹתָהּ סְתָם. הֲדָא הוּא דְּתַנִּינָן תְּפִילַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּמָא עוֹד הִיא קָֽבְעוּ אוֹתָהּ כְּנֶגֶד אִיכּוּל אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה.
Traduction
Les rabbins soutiennent que les prières ont été instituées parallèlement aux sacrifices quotidiens, celle du matin par rapport au sacrifice du matin: Tu feras un agneau le matin (Nb, 28, 4), et de même pour celle de l’après-midi (Ibid). Quant à la prière du soir, il ne savait à quoi la rattacher, et ils l’ont prescrite sans indiquer le motif; c’est pourquoi nous lisons dans la Mishna: Celle du soir n’a pas d’heure fixe. Selon R. Tanhouma, elle a été instituée en souvenir de la combustion des morceaux et des entrailles du sacrifice du soir qui se faisait sur l’autel pendant la nuit.
Pnei Moshe non traduit
עוד היא. גם היא יש לך סמך לקבוע כנגד עיכול איברים וכו' ולפיכך זמנה כל הלילה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source